ת"ט
בית משפט השלום פתח תקווה
|
52755-02-12
28/06/2012
|
בפני השופט:
דן סעדון
|
- נגד - |
התובע:
המוביל - שירותי הסעות ומוניות בע"מ
|
הנתבע:
אילן מחלוף
|
|
החלטה
לפני התנגדות לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצאה לפועל ובקשה להארכת מועד להגשתה.
הנתבע טען בתצהירו כי בינו לתובעת נכרת הסכם שכירות רכב מסוים כמונית לתקופה בת 24 חודשים אשר בסיומה תועבר הבעלות ברכב לידי הנתבע וזאת כנגד תשלום חודשי בסך 5150 ₪ ("ההסכם") . הנתבע טוען כי עמד בהסכם ושילם את התשלומים הנדרשים ממנו כאשר לעניין זה הוא מציין כי ביצע הסעות עבור התובעת שהתמורה בגינן קוזזה מן החיוב החודשי על פי ההסכם והיתרה שולמה לתובעת. מצב דברים זה נמשך עד לחודשים מרץ-אפריל 2011 שאז לא יכול היה הנתבע להנפיק לתובעת חשבוניות מס עקב הליכי פש"ר בהם היה נתון והתובעת, כתוצאה מכך, סירבה לשלם לו שלא כנגד קבלת חשבונית מס. הנתבע טוען כי בחודשים מאי –יוני 2011 שילם לתובעת מידי יום על חשבון החיוב החודשי לפי ההסכם, לרבות חוב שנותר מחודשים מרץ –אפריל 2011. בחודש יולי 2011 ערכו הצדדים התחשבנות ממנה עלה, לטענת הנתבע, כי אין הוא חב עוד דבר לתובעת על פי ההסכם אלא להיפך: התובעת היא זו החבה כספים לנתבע אותם ביקשה התובעת להותיר אצלה על מנת לפצותה על אי האפשרות לקזז מס כדין בעקבות אי יכולתו של הנתבע להציג חשבוניות על שירותיו. מנהלי התובעת הודיעו לנתבע כי הם אינם מתכוונים להמשיך ולהנפיק לו חשבוניות מס מלאות בגין התשלומים המבוצעים על ידו. משכך, טען הנתבע כי ההתקשרות בין הצדדים בוטלה למעשה והרכב הושב לתובעת. לאור האמור נטען כאמור כי הנתבע אינו חב דבר לתובעת ומן הדין ליתן לו רשות להתגונן כנגד התביעה.
במועד הדיון ויתרה ב"כ התובעת על חקירת הנתבע. ב"כ התובעת טענה כי הנתבע פעל בניגוד לדיני פשיטת הרגל בכך שקיבל את האשראי מן התובעת בהיותו בעיצומם של הליכי פשיטת רגל מבלי לגלות על כך ומבלי שקיבל היתר בית המשפט של פשיטת רגל להתגונן בפני התביעה השטרית. לטענת ב"כ התובעת החוב דנא הוא חוב שנוצר לאחר שניתן נגד החייב צו כינוס. עוד טענה ב"כ התובעת כי מן הטעמים האמורים כמו גם מן הטעם כי ההתנגדות הוגשה באיחור, יש מקום לדחות את הבקשות.
ב"כ הנתבע טען כי תצהיר מרשו – שעליו לא נחקר – מעמיד לו הגנה לכאורה בפני התביעה. עוד נאמר כי במקרה הנדון לא היה צורך בהיתר מראש של בימ"ש להגשת ההתנגדות הואיל ואין מדובר בחוב בר תביעה פש"ר ומשום כך אין מניעה כי הנתבע יכול להתגונן לגביו כפי שיכול כל נתבע להתגונן כנגד תביעה המוגשת נגדו.
דיון והכרעה
הטעם עליו משתית הנתבע את בקשתו להארכת מועד הוא שהליכי ההוצאה לפועל נגדו היו מעוכבים ממילא מכוח צו הכינוס שניתן נגדו. רק מאוחר יותר קיבל רשם ההוצאה לפועל את בקשת התובעת לבטל עיכוב הליכים זה ואז נדרש הנתבע להגיש את ההתנגדות והגיש אותה במועד בו הוגשה.
אין מדובר בנסיבות שאינן בשליטתו של בעל הדין המונעות אותו מלהגיש התנגדות במועד אלא מדובר בהחלטה אישית של בעל הדין אם ומתי להגיש התנגדות. עם זאת, דומה כי החלטת רשם ההוצאה לפועל לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ולאחר מכן לבטל עיכוב הליכים זה יצרה שינוי במצב המשפטי ובציפיות הנתבע. שינוי זה הביא לשינוי בהעדפותיו של הנתבע בנוגע לניהול ענייניו מול התובעת. אני סבור כי הגם שההחלטה אם להגיש או לא להגיש התנגדות היא החלטתו של הנתבע, יש ליתן משקל לכך שההחלטה על עיכוב ההליכים – שהביאה כאמור לשינוי במצבו המשפטי של הנתבע ובהתאם לשינוי בהעדפותיו בנוגע לניהול התיק – לא נבעה מן הנתבע. בהתאם, אני סבור כי מדובר בטעם המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, וודאי שכך מקום בו טעם זה מגובה לכאורה בסיכויי הגנה לא מבוטלים כעולה מתצהירו של הנתבע עליו הוא לא נחקר ולפיכך האמור בו מוחזק בשלב זה כאמת. בהקשר זה אעיר כי גם אם נניח, ובעניין זה איני מחווה דעה, כי טענותיו של הנתבע בדבר פירעון החוב הן טענות בע"פ נגד מסמך בכתב, עדיין יש מקום לקבל את הטענות לצורך הליך זה שכן הלכה פסוקה היא כי במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן ניתן לקבל גם טענות בע"פ הסותרות מסמך בכתב, מה שאין כן בהכרח בהמשך דרכו של תיק זה.
נותר רק לדון בשאלה האם היה על הנתבע לבקש ולקבל אישור בית המשפט של פש"ר לפני הגשת ההתנגדות. דומה, לטעמי, כי בנסיבות העניין לא התחייב אישור מראש של בית המשפט. בנוגע לחוב שנוצר על ידי החייב לאחר שניתן נגדו צו כינוס בפש"ר, נקבע כי יש לאפשר לנושה של החייב לנהל נגדו הליכים ולאפשר לו לאחר מכן לגבות את החוב בהליכי הוצאה לפועל. השיקול היחיד כנגד מתן אפשרות זו לנושה היא ההפרעה האפשרית לפעולותיו של הכונס הרשמי או הנאמן לנכסי החייב בפעולותיהם. (שלמה לוין, אשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 120). לאור האמור, אני סבור כי מעשיו או מחדליו של הנתבע בתחום פשיטת הרגל הם עניין לכונס הרשמי ולבית המשפט של פשיטת רגל לענות בו אולם כאמור לא מצאתי מקום בחיוב הנתבע להצטייד מראש בהיתר מבית המשפט של פש"ר להתגונן בפני תביעה אשר ממילא ניתן להגיש בגינה תביעת חוב לנאמן הנתבע בפש"ר.
סוף דבר: לאור כל האמור אני מקבל את הבקשה להארכת מועד ומאריך לנתבע את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד בו הוגשה. כמו כן אני מקבל את ההתנגדות ונותן לנתבע רשות להתגונן נגד התביעה. תצהירו של הנתבע ישמש ככתב הגנה. התיק יועבר ליחידה המשפטית וינותב למסלול המתאים בהתאם לסכומו. הוצאות הליך זה יקבעו ע"פ התוצאות.
ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ב, 28 יוני 2012, בהעדר הצדדים.